השוואות חברתיות

מה קורה לנו כשאנו מסתכלים אל האנשים שסביבנו (במציאות או במרחבים הוירטואליים המתעתעים)?

לעתים מקנאים – הלוואי שהיה לי כמו שיש לו, שהייתי גם כזה – מצליח, מעז..

לעתים שופטים – איך הוא מעז? איך הוא מתנהג…? איך הוא לא…?

אחד התרגילים שאני מזמינה את הנועצים שלי לתרגל הוא התבוננות על דמויות השראה – אלה שעשו משהו שגם אני חפצה לעשות (ואולי לא מעזה), שהלכו אחרי התשוקות

 

האמיתיות שלהם (למרות החשש), שהתגברו על מכשולים (שנדמה היה שאי אפשר לעבור), שחיזקו את השריר החלש שלהם…

התבוננות מסוג זה ממקדת אותנו בטוב של האחר ובטוב שלנו – מאפשרת לראות שאפשר, מרחיבה את גבולות העצמי ופותחת פתח מסקרן לחקירה ואף לתנועה של שינוי.

 

אז… מי סביבך מעורר בך השראה ומדוע? ומה זה מספר לך על חייך כיום ועל הפרק הבא שהיית רוצה לכתוב בחייך?

 

כשאני מייעצת לא.נשים (בתחום המקצועי והאישי), אני מגלה שוב ושוב כיצד הנחות היסוד שלהם משפיעות על התנהלותם בחיי היום-יום.

הינה 2 פרדיגמות מרכזיות הקשורות לאופן בו אנחנו מתמקמים בעולם ובוחנים את ההישגים שלנו:

פרדיגמה אנכית – ה״סולם העומד״:
ככל שמיקומי בסולם גבוה יותר – כך תחושת הערך שלי גבוהה יותר בהשוואה לאחרים. אני שווה רק אם אני מעל אחרים.

המחירים: מצוקות נפשיות, נזקים גופניים, מרדף אינסופי אחר הישגים וקושי ליהנות מהישגים לאורך זמן.

פרדיגמה אופקית – ה״סולם השוכב״:

ההתקדמות שלי היא ביחס לעצמי. תרומתי לאחרים אינה פוגעת בהתקדמות שלי, אלא מעצימה אותי ומסייעת לי למקסם את הישגיי.

הרווחים: יציבות בתחושת הערך העצמי, יחסים חיוביים עם השותפים ועם עצמי ושיפור היכולת להתמודד עם אתגרים.

(מבוסס על משנתו של אדלר)

 

אז… האם הסולם שלך עומד או שוכב?