הבוקר פגשתי מנהלת רעבה ומוכשרת, בצעדיה הראשונים בתפקיד חדש.
היה שיח מעניין על הקונפליקט הקטן והראשון שלה עם המנהל.
פעמים רבות נדמה לנו, בטעות, שאנחנו ״רבים״ על מה הוא אמר לי או על מה היא לא אמרה לי.
א ב ל:
אנחנו לא באמת רבים תמיד על תוכן הדברים שנאמרים.
למעשה, הקונפליקט מתחיל כשמתערער אחד מ – 3 ה״מוקדים הרגישים:
(1) שליטה, (2) אמון וקירבה (3) הכרה.
אם אני חושבת שהמנהל שלי רוצה בטובתי – גם אם הוא יבקר את המטלה שביצעתי, אני לא איעלב מזה (הכרה).
אם אני מרגישה שיש אמון ביני ובין בן הזוג שלי – אני לא אתעצבן, גם אם ישאל אותי לאן את הולכת ומתי את חוזרת (אמון).
בקיצור, התוכן לא תמיד כל כך חשוב…
אלא – החוויה הפנימית שנוצרת סביב: שליטה, אמון והכרה.
