"לא התקבלתי למישרה שרציתי - נכשלתי".
"התגרשתי ואני רואה את זה ככישלון נוראי "
אני לא אוהבת את המונחים של הצלחה וכישלון.
אני חושבת שהחיים מורכבים מידי כדי לבחון את ההתנהלות שלנו סביב הציר הצר הזה. החיים הם אוסף של התנסויות, חוויות וסימנים. כשאנו בוחנים את מאורעות חיינו מפרספקטיבה של "הצלחה - כישלון" - זה מייצר כבדות (כן, גם הצלחה יכולה להכביד), שיפוטיות (לטוב או לרע) והתמקדות באגו (לא דבר מייטיב. נקודה). חשיבה כזו, של שחור (כישלון) לבן (הצלחה) סוגרת ומייאשת או לחלופין, מאפשר שימחה קצרת טווח. אבל - כשאנו בוחנים את מאורעות חיינו מפרספקטיבה של - "הינה עוד התנסות/חוויה" במסע החיים - זה מאפשר צמיחה, למידה, חקירה, קבלה ופתיחות.
יאללה, בואו נתנסה, נחווה ונחייה את החיים האלה במלואם.
עמידות לכישלונות היא אחד המרכיבים החשובים ביכולת להצליח בתחנה הבאה (קריירה, זוגיות, קשרים חברתיים).
כדי להתמודד עם כישלונות צריך שני כוחות משלימים:
(1) לבחון את הדברים כפי שהם - להסתכל לאמת בעיניים, לנתח את חלקי ולקחת אחריות, להבין מה יכולתי לעשות אחרת ומה מנע ממני לעשות זאת.
(2) לא להתבוסס בכישלונות, לא לקחת את הדברים יותר מידי אישי, להרחיב את הגמישות המחשבתית, לחזק את האופטימיות, לראות את המקרה בתוך הקשר רחב.
את שני הכוחות הללו יש לנהל באופן מאוזן ומושכל.
אלה שמתבוססים בכישלון - נשארים תקועים.
אלה שממשיכים הלאה - משכפלים את אותו הדפוס.
אלה שמאזנים - יכולים לצמוח מתוך הכישלון.
הערה: הכותבת מתנגדת למונח "הצלחה - כישלון". אבל עיקרון האיזון, הוא החשוב.
コメント